רק האיחוד יכול

פורסם: נובמבר 2, 2012 ב-Uncategorized
תגים: ,

הבחירות בפתח וקהילת המחאה כמרקחה. כל פעיל מקים תנועה. כל שני פעילים מקימים תנועה פוליטית חדשה ורצים לכנסת.

התקשורת מספרת לנו שבזמן שאנחנו מפצלים כוחות ומקימים מפלגות כמו שפנים בכלוב, ליברמן ונתניהו דווקא מאחדים כוחות וגם השר הפורש כחלון בעצם פורש מהליכוד רק כדי לאחד כוחות עם הליכוד ביתנו אחרי הבחירות.

ואנחנו מאשימים. את ביבי ואת ליברמן ואת כחלון ואת המצביעים של הליכוד בעבר ואת המצביעים של הליכוד בהווה ואת המצב הכלכלי ואת ההתחממות הגלובלית. כולם אשמים חוץ מאיתנו פעילי המחאה החברתית.

אז הבוקר הבנתי שגם אני לא בסדר. שגם אני צריך לעשות חשבון נפש ולפעול. אני אשם כי אני מניח למחנה החברתי להתפצל. אני אשם כי אני מניח לאנשים הטובים והראויים של המחאה להקים שברירי מפלגות בלי להפגין מולם. בלי להגיד להם "הפעם אתם טועים".

אני אשם כי אני נותן להם להרגיש שאני מאחוריהם ושאני והאנשים שאיתי ידאגו להכניס אותם לכנסת כדי שיפעלו בשמנו.

מחנה המחאה החברתית הוא כח אלקטורלי משמעותי. אבל הוא יהיה משמעותי בבחירות רק אם נאחד אותו ונפעיל את כובד המשקל האלקטורלי שלנו ביחד. הוא יהיה משמעותי אם תקום מפלגה חברתית אחת שתקבל עשרה מנדאטים ותפעל ליישום הנושאים החברתיים הרבים שעלו בשנה וחצי האחרונות תוך שיתוף פעולה עם המפלגות הקיימות. אם נמשיך להתנהל כמפלגות פוליטיות נפרדות, נצליח במקרה הטוב להכניס אחת מהן לכנסת עם שנים או שלושה מנדאטים. במקרה היותר ריאלי לא נצליח להכניס אף מפלגה לכנסת. כל הכח האלקטורלי של מחנה המחאה יירד לטמיון על חשבון חיזוק כוחם של ביברמן והמפלגות הסקטוריאליות שיעזרו להם להמשיך במדיניות שהוציאה אותנו לרחובות.

כמו שכתבתי, עד הבוקר שתקתי כי האמנתי שמנהיגי המחאה יודעים טוב יותר ממני. אז זהו שלא. אני לא יודע כמה מכם מכירים את ההרגשה של להצביע למפלגה שלא נכנסת לכנסת. מה ההרגשה להצביע למישהו ישר דרך, נקי מלכלוך פוליטי. לאנשי חזון ואידיאולוגיה שעושים ומקדמים את הנושאים שעליהם הם באים להיבחר. ואז לגלות בבוקר שאחרי הבחירות שהקול שלך התבזבז. אני יכול להעיד שהאנשים שעבורם הצבעתי היו אנשי מעשה. שבכל פעם האמנתי שהם התקווה החדשה של הפוליטיקה הנקייה. של העשייה. של האידיאולוגיה שרואה את טובת המדינה ולא טובות אישיות מול העיניים. צדקתי שהצבעתי להם ואני עדיין מאמין שבכל אחת מהפעמים התפספסה הזדמנות לשנות את ההרכב האנושי בכנסת. שלוש פעמים צדקתי ושלוש פעמים הוכח שהצדק והאידיאולוגיה הפסידו מהסיבה הפשוטה שהאנשים האלו היו מוכרים רק בחוגים צרים, רק לבעלי עניין, רק ל"אנשים כמונו".

וזה מה שאתם. אנשים טובים, ישרי דרך, אידיאליסטים, אנשי מעש, אנשים שרואים את טובת כלל המדינה מול העיניים. אבל אף אחד לא מכיר אתכם מחוץ לחוגי המחאה החברתית. המצביע הממוצע ברחוב אולי שמע על ג'קי אדרי אבל אין לו מושג שג'קי מריץ תנועה פוליטית וכנראה שאין שום סיכוי שהוא יצביע לו.

בכל הפגנות המחאה החברתית דיברנו על זה שאנחנו זה העם ואנחנו הם אלו שבחרו את חברי הכנסת ושהם עובדים בשבילנו ולא אנחנו בשבילם. אז הנה מה שיש לי להגיד לכם, נציגי המחאה החברתית שרצים לבחירות לכנסת.

אנחנו הם אנשי המחאה החברתי. אנחנו הם אלו שהולכים להצביע עבורכם בבחירות הקרובות. אתם הולכים להיות היד שלנו בהצבעות והנציגים שלנו בוועדות והכח שלנו בחקיקה הפרלמנטרית. ואנחנו רוצים יד חזקה בהצבעות ונציגות רחבה בוועדות וחקיקה פרלמנטרית משמעותית. ולכן

או שתאחדו כוחות ותרוצו ברשימה אחת כדי שכולנו נוכל לתת את הקול שלנו לרשימה הזו וכמה שיותר מכם ייכנסו לכנסת, או שתמשיכו לרוץ כרשימות נפרדות והקול שלנו יילך לרשימה המקבילה לכם ובסוף אף אחד מכם לא ייכנס לכנסת.

אתה מוכן לשים את האגו שלך בצד לשניה ולתת יד?

הפוסט הזה לא מכוון למנהיגי המחאה. הוא מכוון לכל אחד ואחד מפעילי המחאה שמרגיש שהקול שלו בסכנה. הוא מכוון לכל אחד מפעילי המחאה שלמד שכדי לקדם דיון אמיתי צריך לדעת לשתוק ולהקשיב ולרדת מהאמונה שרק אתה יודע מה הכי טוב.

תפנו אל מנהיגי המחאה שאתם מכירים ותגידו להם מה אתם מרגישים. תגידו להם שאם הם היו מתאחדים לא הייתם מפחדים כל כך להצביע להם. תגידו להם שמה שלמדנו במחאה זה שכשפועלים ביחד משיגים יותר ושענווה היא לא סימן לחוסר מנהיגות.

אל תתביישו להזכיר להם מי מצביע למי. אל תתביישו להזכיר להם שאתם בוחרים בהם כדי לעשות מה שחשוב לכם. ושמה שחשוב לכם כרגע זה לדעת שהקול שלכם לא הולך למפלגה שאין לה סיכוי להכנס.

  1. יש מקומות חניה חמישים מטר מההפגנה
  2. למרות שביקרת בכפרים נידחים בדרום אמריקה, בקרית גת אף פעם לא היית.
  3. כי נמאס לראות את אותם פרצופים מוכרים בהפגנות בתל-אביב
  4. כי אפשר להביא ילדים להפגנה
  5. כי אתה גר בפריפריה ומבין שהגיע הזמן שאנשים יבואו להפגין בפריפריה במקום שכל הזמן אנשים יבואו להפגין בתל-אביב
  6. כי אתה גר בנגב ורואה איך הופכים את הנגב לפח הזבל של מדינת ישראל
  7. כי אתה רוצה לקחת חלק במאבק אותנטי שעוד לא נלעס, מוסחר וגוייס לטובת מאבקים פוליטיים, אנשי צללים ושאר מושכים בחוטים
  8. כי אין פקקים בדרך לקרית גת
  9. כי גם אין פקקים בדרך חזרה
  10. כי באמת אכפת לך

בשבת הארבעה באוגוסט התקיימה הפגנה נגד מפעל הבוצה ונגד הכוונה להקים מחצבת חרסית בקירבה לבתי התושבים בקרית גת. ההפגנה הבאה נקבעה לשבת בעוד שבועיים.

את המאבק מובילה קבוצת פעילים שהתפתחה מפעילי מאהל קרית גת של הקיץ שעבר. בניגוד למאבקים הממוסדים במרכז, המאבק בקרית גת ממומן ומתופעל כולו מתרומות ועל חשבון זמנם של התושבים. אין בו מנהיגים ומונהגים. כולם לוקחים בו חלק, מבוגרים, סטודנטים, הורים, ילדים, עולים חדשים, ילידי המדינה, דתיים, חילוניים, נשים, גברים. (רק בשביל לראות עד כמה המאבק מחבר את כל החלקים, שווה לבוא ולהפגין בקרית גת). בקרית גת יש כבר היום מפעל בוצה שמעבר לחלקיקי הבוצה שנישאים באוויר, גורם גם למטרד ריח לתושבים. בנוסף לכך מתוכנן לקום בסמיכות לקרית גת מפעל לכריית חרסית שיגרום לענני אבק שינשרו על העיר. אפשר לעצור גם את התוכניות למחצבת החרסית וגם את המשך עבודתו של מפעל הבוצה על ידי הרחבת המודעות ולחץ על חברי הכנסת. אם מדברים על צדק חברתי, אי אפשר להסתפק בגישת Not In My Back Yard. זה לא צודק ובטח שלא חברתי שאת מה שתושבי תל אביב מורידים בשרותים, תושבי קרית גת יצטרכו להריח ולנשום.

כמו שלמדו על בשרם הרבה מהפעילים של המחאה החברתית. היום זה מישהו אחר ומחר זה אנחנו. אם לא נתאחד ונאבק כשהורסים את איכות החיים של תושבי קרית גת, מחר לא יהיה מי שיאבק איתנו כשיהרסו לנו את איכות החיים.
כמאמר הפתגם הבוטה "או שנהיה תלויים אחד בשני, או שנהיה תלויים אחד ליד השני".

אם לפחות חמש מהסיבות רלוונטיות עבורכם, בואו להפגין בקרית גת בשמונה עשרה לאוגוסט. במחאה בתל אביב לא ירגישו בחסרונם של כמה עשרות אנשים. אבל בקרית גת ירגישו טוב מאוד את התוספת.

דמיינו את ממשלת ישראל כבית. תשתיות המדינה הן צנרת המים, החשמל והתקשורת. הדלתות והחלונות הן גבולות המדינה ומשרד הביטחון. המזגן הוא משרד הרווחה. משרד הבריאות אחראי על האמבטיה ועל זה שלא יהיו עכברים וג'וקים. המשרד לאיכות הסביבה אחראי על פח הזבל והשרותים. הספריה היא משרד החינוך.
הבנתם פחות או יותר את הרעיון הכללי.

האם כשאתם מדמיינים את המדינה כבית, עולה בדמיונכם בית מטופח ונוח או בית מוזנח ומלוכלך עם קירות מתפוררים, מזיקים בארונות המטבח, מזגן מטפטף וברז דולף במטבח?

אם זה הבית שאתם גרים בו, איזה בעל מקצוע הייתם מזמינים לתקן אותו? טייח או שיפוצניק? אם להקצין עוד יותר את השאלה, האם הייתם מזמינים שיפוצניק בחליפה או שיפוצניק בסרבל עבודה?

מדינת ישראל זקוקה לשיפוצניק באופן דחוף. לאחד שלא נבהל מלפתוח סתימות בביוב. אחד שלא מפחד מג'וקים. שמקלף את הטיח הרופף. שמרחיב את הסדקים ומנקה אותם לפני שהוא מתקן ורק אחר כך מטייח ומסייד.
מדינת ישראל זקוקה לשיפוצניק ששואל את הדיירים מה הם רוצים ולא מחליט עבורם מה נכון ומה צריך.
מדינת ישראל זקוקה לשיפוצניק שמתקן מה שדורש תיקון ומחליף מה שאי אפשר לתקן, על פי מה שטוב לדיירים ולא על פי מה שטוב לכיס שלו.
מדינת ישראל זקוקה לשיפוצניק אמין. איש כפיים. בעל נסיון שעושה כבוד למקצוע שלו וגאה במה שהוא עושה.

אתם מכירים אחד כזה?

בשבח מחאת היחיד

פורסם: יולי 31, 2012 ב-Uncategorized

אני ואתה נשנה את העולם
אני ואתה אז יבואו כבר כולם

מחאת האוהלים לא הייתה מתחילה, כנראה, אם אישה אחת, דפני ליף, לא הייתה לוקחת פיזית אוהל ומתיישבת ברוטשילד.

מחאת האוהלים כנראה שעדיין לא הייתה מתחילה, אם דפני ליף הייתה מעסיקה את עצמה בשאלות כמו: האם יצטרפו אליה אנשים? וכמה? והאם ישדרו את זה בתקשורת?

נדרש המון אומץ לצאת לבד ולהפגין. אנחנו מתוכנתים שהפגנה צריכה להיות ארוע עם הרבה אנשים. אנחנו מותכנתים לחשוב שהפגנה היא משהו שאחרים מארגנים ואנחנו רק מצטרפים אליו. אם זה מסתדר לנו.

מדובר בשינוי מחשבתי. הפגנה שבה יש רק אדם אחד. הפגנה שבה אנחנו לא נחכה למישהו אחר שיארגן עבורנו, אלא נארגן בעצמנו את ההפגנה. מדובר בשינוי מחשבתי שעיקרו היא ההתנתקות מהשאלה מה יגידו.

מפגין בודד. צילום : מידד גוטליב

יגידו שאתם משוגעים. יגידו שיש לכם יותר מדי זמן פנוי. יגידו שיש דברים חשובים יותר להפגין עבורם.
אז יגידו.

צאו מהבית ותגידו את מה שחשוב לכם.
צאו עם שלט לכביש הראשי.
תדפיסו את האמירה שלכם על חולצה.
תלו שלט על המרפסת.
צאו מתל אביב ותפגינו במקום שאתם לא מכירים.
צאו מהמסגרת.

אל תחכו שמישהו אחר יארגן לכם את ההפגנה. אל תחכו שמישהו אחר יארגן לכם את החיים. ארגנו את החיים שלכם בעצמכם.

אני ואתה נשנה את העולם
אני ואתה, אז יבואו כבר כולם

זה בדיוק הסדר. קודם כל אני. אחר כך אתה תצטרף ואחר כך יבואו כבר כולם.
כמו שאמר גנדי 
עליך להיות השינוי שאתה רוצה לראות באחרים.

מוקדש בהוקרה רבה למי שעשו שינוי בזכות האומץ שלהם להפגין לבד. מוקדש לכל אלו שיצטרפו לקבוצה האיכותית הזו.

שביתת רעב – היום השני

פורסם: יולי 31, 2012 ב-Uncategorized

עברו 48 שעות שבהם שתיתי מים ולא אכלתי. החלטתי להפסיק את שביתת הרעב. בכל זאת, אני עובד ובעיקר נוהג לעבודה, ולא בא לי לעשות תאונת דרכים.

ביום השני, באופן מפתיע, אתה פחות רעב. הגוף מבין כנראה שבעל הבית קצת השתגע ומפסיק לאותת שהוא רעב כי הוא מבין שאוכל לא ייצא לו מזה. בשלב מסויים זה מתחיל להפחיד. אתה יודע לוגית שכבר מעל לשלושים שעות אתה לא אוכל. אתה יודע שאתה צריך להיות רעב, שהבטן צריכה להרגיש כאילו היא נדבקת לך לגב. וכלום, נאדה.

ההפסקה של ההתעסקות באוכל מחדדת דברים. עושה אותם יותר ברורים. לי היא גרמה להבין כמה אני משתמש באוכל ובקפה כדי לברוח. בעיקר כמה אני משתמש בקפה וסוכר כדי להחביא דברים.

ויקי כנפו בצעדת יחיד לירושלים

הפגנות יחיד הן דבר מפחיד. הן מעמתות אותך עם הפחדים והחששות שלך. החל מהפחד הבסיסי שזה לא יצליח. ועד לפחדים שזה לא יעשה את ההשפעה המבוקשת. שתצא פראייר. שיצחקו עליך. כל אחד והשדים הפרטיים שלו. מהצד השני, הפגנת יחיד מאוד מעצימה אותך לאחר מעשה. אחריה אתה יודע שאתה יכול. כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לעמוד עם שלט ולהפגין לבד מול כביש ראשי? כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לשבות רעב 24 שעות, 48 שעות? לא בתיאוריה, אלא שממש עשו את זה או שיכולים לעשות את זה בהתראה של 12 שעות. כמה אנשים אתם מכירים שהלכו ברגל מכפר סבא לירושלים למען משהו שהם נלחמים למענו כמו תמיר חגג'? כמה ויקי כנפו אתם מכירים? כמה ג'קי אדרי אתם מכירים. כמה אנשים שרצו מרתון אתם מכירים?

תמיר חג'ג' בדרך לירושלים. צילום אלי דסה

כשאתה יודע שאתה יכול ללכת ממצפה רמון לירושלים ברגל. כשאתה יודע שאתה יכול להמנע מלאכול למשך 48 שעות. כשאתה יודע שאתה יכול לרוץ 42 קילומטרים. הדברים האפשריים והלא אפשריים מקבלים פרופורציה אחרת. כח הרצון שלך מקבל פרופורציה אחרת. כל התנסות נוספת מבהירה לי שאני מעריך את כח הרצון שלי נמוך מדי ומבהירה לי כמה תרוצים אני מספר לעצמי על מה שאני רוצה ועל מה שאני יכול או לא יכול.

אני חושב שההחלטה להפסיק את שביתת הרעב הייתה קשה יותר מההחלטה להתחיל אותה. הלל קניגסברג עדיין צריך מי שיהיה איתו ומי שילווה אותו. אני משאיר את תפקיד הליווי לאחרים ביום, יומיים הקרובים. אני מקווה שתבואו לארח לו חברה. שתשאלו מה הוא צריך. שתצלמו אותו ותעדכנו בשלומו. ובעיקר אני מקווה שהפקידים של ההוצאה לפועל, שהביאו אותו למצב שבו הוא לא יכול לעבוד, יפסיקו להתייחס אליו כאילו הוא שקוף בכל בוקר כשהם באים לעבודה ובכל ערב כשהם יוצאים ממנה.

שביתת רעב. היום הראשון

פורסם: יולי 29, 2012 ב-Uncategorized

גילוי נאות וצפירת הרגעה למודאגים. אני לא הולך לשבות רעב ללא הגבלת זמן. אני שובת כי זה הדבר המשמעותי שאני יכול לעשות כדי להזדהות.

אני שובת שביתת הזדהות עם הלל קניגסברג. הלל קניגסברג שובת רעב במחאה על מדיניות ההוצאה לפועל שפועלת בצורה לא הגיונית שמונעת מהחייב להתפרנס ולשלם את החוב שלו ובמקום זה דוחפת אותו למטה.

הלל קניגסברג

הלל קניגסברג התחיל את השביתה שלו ביום ראשון תשעה באב בצהריים. האמת שהתכנון המקורי שלי היה להתחיל את השביתה שלי בצהריים, אבל בבוקר לא בא לי לאכול ובצהריים החלטתי שבעצם לא אכפת לי להתחיל את השביתה שלי מיום שבת בלילה. וכך יוצא שבערב יום ראשון אני מסכם כבר יום שלם ללא אוכל.

אני רעב. אבל הרעב הפיזי הוא לא העניין. אני חושב כל הזמן על אוכל. זה משגע אותי. אני חושב על כנפי עוף ועל סלט עלים. על אוכל משמין ועל אוכל אורגני ועל אוכל מבושל ואוכל טרי. אני עסוק כל כך באוכל בשעות האחרונות, שאם מישהו היה יכול להסריט את המחשבות שלי, אפשר היה לשדר אותם בלי עריכה בערוץ האוכל.

היום גם היה צום תשעה באב. מצד אחד לי יש יתרון על מי שצם. אני לא אוכל אבל אני שותה מים. מהצד השני, מי שצם כבר הפסיק את הצום בשמונה בערב ואני בעיקר עסוק בלהעסיק את עצמי כדי שאני לא אחשוב על אוכל.

כששובתים רעב, פתאום יש המון זמן פנוי. יש כל כך הרבה דברים שמאבדים מטעמם ברגע שאתה רעב. אם אתם עוברים תקופה שאתם מרגישים שאתם לא מספיקים כלום, תנסו להפסיק לאכול. זה מפנה המון זמן. היום הייתי בבוקר בעבודה, אחר כך נסעתי לכנס שניסה לחשוב איך הקהילה והקהילתיות יכולים לרפא את תחלואי החברה שלנו. משם חזרתי הבייתה, אני כותב עכשיו את הפוסט הזה וכנראה כשאני אסיים אותו, אני אשלים עוד כמה מטלות שאני דוחה כבר כמה ימים. הכל כדי להשאר עסוק כדי שיהיה לי פחות זמן לחשוב על אוכל.

אנקדוטה מעניינת אחרת היא השילוב בין הפרעות אכילה ושביתת רעב. לא יום כיפור היום, אז אין לי משהו שיזכיר לי שהיום יום מיוחד שבו לא אוכלים. אני מוצא את עצמי נאבק בלהזכיר לעצמי שאני לא מתקרב למקרר. למישהו כמוני, אין שום בעיה לנשנש משהו בלי לשים לב ורק בסוף הנשנוש להבין מה עשיתי. אז היום אני פשוט לא מתקרב למטבח. גם בסלון אני משתדל לא להיות.

הלל קינגסברג שובת רעב בתל-אביב. תמיר חגג' שובת רעב בירושלים. אם המנהיגים שלנו לא יתעוררו, הם ישארו עם שורה של אנשים שעומדים עם שלטים בדרך לשדה התעופה שאומרים I'm on a hunger strike too. כדי שרומני שמבקר כאן בארץ יידע שהאוכל שנותנים לו בארוחות הנשיאותיות שמארחים אותו בהן הוא אולי טעים, אבל העם כאן אוכל כל כך הרבה חרא שהוא מעדיף לצום.

תמיר חגג' בירושלים

מגדל הצדק עוד יקום

פורסם: יולי 27, 2012 ב-Uncategorized
תגים: ,

ביום שישי ה 27.07.2012 בסביבות שש בבוקר ג'קי אדרי (בתמונה למטה) נעצר על ידי שוטרים במשטרת נתניה.

כשעה וחצי לפני כן, קצת לפני חמש בבוקר, ג'קי שבר זגוגיות בתחנת הדלק של יקום. הפעולה הפעילה את האזעקה והאזעקה הזעיקה את המשטרה שבסופו של דבר עצרה את ג'קי.

ישאל הקורא הסביר, מה רע עשו לג'קי הזגוגיות של תחנת הדלק שגרמו לו לשבור אותם? כנראה ששום דבר, במיוחד בהתחשב בעובדה שמי שהיה עם ג'קי התקשר להתנצל בפני בעלי תחנת הדלק שהזגוגיות שלה נשברו וגם ג'קי עצמו שלח את התנצלותו הכנה מתחנת המשטרה בנתניה.

הנה כמה פרטים על ג'קי אדרי שיעזרו להבין מה יכול היה לגרום לאיש היקר הזה סכסוכים עם זגוגיות של תחנות דלק בחמש לפנות בוקר. (הלינק מוביל לוויקיפדיה)
ג'קי אדרי הוא בן 53. הוא שרת בימ"מ. היה מועמד לכנסת ה-17 מטעם סיעת תפנית. הוא מרצה בהתנדבות במכללה הכלכלית חברתית וכותב מאמרים בנושא המאבק נגד תופעת עובדי הקבלן. הוא קיבל את אות אומץ בשנת 2011 על מאבקו בהעדפות ייתר בכימיכלים לישראל והוא חבר בוועד המייסד של תנועת עורו. (וזה רק חלק ממה שכתוב עליו בוויקיפדיה).

עשרה ימים לפני אותו יום שישי הוקמה האחזות חומה ומגדל בשם מגדל צדק. בלילה הראשון הוקמו החומה והמגדל וניתן להתיישבות השם "עיר הבעדים". (בעד דיור ציבורי, בעד דיור לסטודנטים וכו') ביום שלישי התווספו למגדל שתי קראוילות שבהם שוכנו מחוסרי דיור. הכל היה נחמד. האדמה היא אדמת קק"ל ולא קרקע פרטית. היזמים הגדירו מראש לקיבוץ יקום (שלידו קם מגדל צדק) שאין לאף אחד כוונה להפוך את הישוב לישוב קבע או להשתלט על האדמה. והמטרה היחידה היא יצירת מודעות לבעיית הכשל בדיור הציבורי שרוקן מכל תוכן בעשורים האחרונים.

ביום שישי בשעה ארבע בבוקר הגיעו מאה וחמישים בריונים של חברת האבטחה הפרטית B.D.S. מלווים בטרקטור, בפקודת הנהלת קיבוץ יקום, פרצו אל המתחם של מגדל צדק וניתצו מכל הבא ליד.

בנס גדול כאשר הטרקטור דרס את  כל מה שעמד בדרכו, לא היו אנשים שישנו על המחצלות.

אז מה קשור ג'קי אדרי לכל הסיפור הזה ולמה הוא מוציא את העצבים שלו על זגוגיות של תחנת דלק שלא עשו לו כלום?

ג'קי אדרי הוא מיוזמי הקמת מגדל צדק. כמו רבים מהפעילים שתמכו ועזרו להקים את ההאחזות, הוא ישן במקום עם מחוסרי הדיור. הבריונים שהגיעו בארבע בבוקר לא שאלו הרבה שאלות וגם לא נתנו הרבה תשובות כי הם הבינו רק רוסית.

כשג'קי הבין שהוא לא מצליח לדבר עם הבריונים או להזעיק את המשטרה בדרכים המקובלות הוא רץ אל תחנת הדלק והפעיל שם את האזעקה. זה אמנם הביא את המשטרה, אבל הם רק עמדו בצד והסתכלו על הבריונים מפרקים את המאהל ואת כל מי שהיה בו. בסיום הארוע ג'קי התלווה אל השוטרים ועוכב בתחנת נתניה.

אם מישהו מהקוראים חושב שהבריונים פעלו בחסות צו פינוי. או בחסות איזשהו חוק או פסיקה או החלטה רשמית, אז ממש לא. עד לרגע כתיבת הדברים האלו לא הוצג לאף אחד מהאנשים שהיו שם צו פינוי או הוראה חוקית. פרצופה של המדינה.

הנה הדברים שהוא אמר בתחנת המשטרה והתאור שלו של מה שקרה בלילה

ג'קי אדרי מדבר על הפינוי הברוטלי של מגדל צדק
אם אף פעם לא צפיתם בדיווחים של 99% עיתונות אזרחית, אל תבהלו. יש עיתונות וטלויזיה של אזרחים. כזו שלא מוטה ומושפעת במה שטוב ונכון לבעל השליטה.

אני כותב את הדברים בבלוג שלי, כדי להוציא אותם מחוץ לבועת הפייסבוק. לכן חשוב שתפיצו את הדברים באימייל ובטוויטר.

ובסוף, אחרי שצפיתם והפצתם באימייל, הפיצו גם לאנשים שאתם מכירים בפייסבוק.